פרופ' יורם יובל קרא לזה "תסכול מיטבי". כלומר צריך וחשוב לתת לילדים להיות מתוסכלים, על מנת שידעו להתמודד עם קשיים ולהתגבר עליהם וכדי שלא יפחדו מכשלונות.
אבל, ויש אבל...לא לתסכל אותם יותר מדי כדי שלא יישברו...
סיפור מסופש שעבר: התקשרה אמא שמחפשת בדחיפות מורה ל-4 יחל מפתח תקווה. לנער יש מבחן בתחילת השבוע, הוא למד פה ושם באיזו קבוצה, אבל "חייבת דחוף מורה לסופש. הוא ב-4 יחידות מתמטיקה אבל שוקל לרדת ל-3 ואני חייבת מורה טוב."
שלחתי וואטסאפ מייד לישראל, שהיה מוכן לבוא וללמד בשישבת (פיקוח נפש לא?!:)) ועוד לבוא במיוחד מעיר אחרת.
לצערי הרב, למרות כל המאמצים של האם, המורה , ושלי, הילד סירב ללמוד.
חשבתי לעצמי: אם התלמיד היה מגיע לישראל, המורה הבאמת מצוין, לפני כן,כלומר לפני כמה חודשים, ייתכן והמצב היה שונה. אנו מחפשים תמיד פתרונות, אבל לעתים קשה לזהות בזמן אמת אם הפתרון אכן טוב לילד, ולכן צריך להיות עם אצבע על הדופק כל הזמן ולמצוא לילד פתרון שיהיה מתאים לו.
זה נכון שציונים הם לא המדד העיקרי, אבל אם ילד נכשל פעם-פעמיים-שלוש, תחליפו מורה ותחליפו שיטה, עד שיתחיל לקבל משוב חיובי.
לפחות קבלנו ח"ח על המאמץ: “תודה רבה, שניכם מקסימים, וזה לא מובן מאליו ההיענות הזו לאנשים שלא מכירים. האתר שלך מצויין, שוב המון תודה”
