כמה תובנות ממורה מאד מנוסה , לגבי ילדים עם לקויות למידה, וילדים בכלל, שכדאי לאמץ לחיים...

 

* כל ילד רוצה להצליח ! ילד שלא מצליח הוא ילד שרוצה להצליח אבל מתקשה או לא מסוגל.
* ילד עם דיסלקציה. דיסקלקוליה או כל לקות אחרת-אין ניתוח או תרופה שיתקנו את זה יש גישה הורית וחינוכית שתעזור לו לקבל כלים "לעקוף " את זה.
* שימת דגש וחיזוק מה שהילד טוב בו ופחות השקעה בניסיון
ל"תקן" את מה שלא ניתן. לכל ילד עם לקות כלשהיא לימודית או פיסית יש סוג של פיצוי שבא לידי ביטוי ביכולות אחרות שמאפשרות לו לחוות הצלחה.
* ברנדט טיינן ,חוקרת מוח בריטית שחקרה כיצד ילדים לומדים, טוענת שבכל ילד בלי יוצא מן הכלל יש "ניצוץ" של גאונות שמצוי בו ועלינו לסייע לו לגלות את הניצוץ שלו ולטפח אותו כי משם תבוא ההצלחה.
* בכל שלב בדרך מילדות ועד לבגרות ועצמאות עלינו כהורים לעשות הכל עם ומול כל המערכות שהילד שלנו פוגש ,שיקבלו אותו בהבנה כפי שהוא ויחזקו את חוזקותיו. -לעולם לא להרים ידיים מול המערכות האלו ולעשות הכל שילדכם יחוש ש"רואים" אותו, שאינו "שקוף".
* מדי פעם- בתחנות שונות – לכתוב לילד בכתב ידכם משהו אישי שמבטא בפרטים את ההערכה שלכם להצלחותיו. אין כמו"מכתב" שמפרט את הדברים האלו להשפיע על הרגשתו והמוטבציה שלו עקב כך.
* "אתה יכול להשתדל יותר" , "אני לא מבין איך אתה לא מבין את זה", אם תתאמץ קצת יותר אז תצליח " - אלו מילים הרסניות קטלניות ממש .
* ודבר אחרון' דברו עם הילד על הקשיים שלו – לא רק בהיבט של: מה אני לא יכול או מה קשה לי ? אלא?: איך אתה מרגיש כשקשה לך? איך אתה מרגיש בכיתה כאשר...?

הילד הזה הוא "מתנה "שקיבלתם – יש בה הפתעות מדהימות,יש בה מתיקות, יש בה אהבה , יש רגישות והיא אינה מתנה שניתנת להחזרה.